רשלנות רפואית זה התחום שלנו
נזק הנגרם על ידי הזרקת אפידורל בלידה

נזק הנגרם על ידי הזרקת אפידורל בלידה

מעשה בהריון שהתנהל על מי מנוחות וללא שום בעיות רפואיות יוצאות דופן. בשל מצבה הרפואי והיותה סובלת מלחץ דם גבוה וסוכרת, נערכו לאישה ההרה בדיקות שגרתיות תכופות במהלך ההריון, אשר הצביעו על כך כי ההריון מתנהל כשורה.

לקראת הלידה, אושפזה האישה בבית החולים. זמן קצר לפני הלידה, החליטו הרופאים המטפלים להזריק לה זריקה אפידורלית, או בשמה העברי – זריקת אלחוש, הלוא היא זריקה הגורמת להרדמה מאיזור הטבור ומטה וניתנת לתוך עמוד השדרה של היולדת.

עם מתן הזריקה חלה ירידה בקצב דופק הלב של העובר ובד בבד החל לרדת אף לחץ הדם של היולדת. בעקבות כך, על מנת לזרז את הליך הלידה, ביצעו הרופאים לידת מלקחיים. דע עקא, לאחר הלידה התברר כי התינוקת שנולדה סובלת משיתוק מוחין.

תביעה: שיתוק מוחין בעקבות זריקת אפידורל

על הרקע העובדתי שלעיל הגישה התינוקת הקטינה, באמצעות הוריה, תביעת רשלנות רפואית בלידה, במסגרתה טענו כי הרופאים המטפלים התרשלו בטיפול הרפואי שניתן על ידם, לקראת הלידה ובמהלכה. כמו כן, טענו התובעים כי נגרם להם נזק ראייתי, אשר בגינו יש להפוך את נטל ההוכחה היות ולא ניתן לאתר מסמכים רפואיים מסויימים, אשר נחוצים להוכחת תביעתם ושעליהם היו חייבים הנתבעים לשמור, על פי חוק זכויות החולה.

כל טענותיהם נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר פסק כי לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית בלידה ובכל מקרה לא הורם הנטל בנוגע להוכחת הקשר הסיבתי שבין התנהגות הרופאים המטפלים לשיתוק המוחין שנגרם לתינוקת.

התובעים לא אמרו נואש והגישו ערעור על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, כמפורט לעיל. עיקר המחלוקת בערעור נסבה סביב השאלה מה היו הגורמים שהביאו לשיתוק המוחין ובהמשך לכך, האם הנתבעים גרמו לנזק זה ברשלנותם או תרמו לו באופן כזה או אחר.

פס"ד בערעור: גורמים רבים לנזק

בית המשפט העליון הפך את החלטת בית משפט קמא ופסק כי למרות שגורמים רבים היו יכולים להביא לניזקה של התינוקת, הרי שבמקרה דנן הוכח במידת ההוכחה הדרושה, בין היתר על פי הירידה בלחץ הדם של האם, כי שיתוק המוחין נגרם ממתן זריקת האפידורל. לפי כך, מתקיים קשר סיבתי בין מתן הזריקה לנזק.

לא זו אף זו, נקבע כי התנהגותם של הרופאים המטפלים מהווה רשלנות רפואית בלידה, זאת משום שירידת לחץ הדם אצל היולדת חייבה את הרופאים, על פי חוות דעת המומחים והפרקטיקה הרפואית המקובלת, לדאוג להעלאת לחץ הדם באמצעיים שונים. אולם, לא זו בלבד שהנתבעים כלל לא השגיחו על ירידת לחץ הדם ו/או פעלו להעלאתו, הם אף לא נקטו בשום טיפול ראוי בכיוון. לולא אותה רשלנות רפואית בלידה, כל התהליך המזיק שממנו סבלה התינוקת, כלל לא היה קורה בפועל.

זאת ועוד, על פי תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), מוטלת חובה על בית חולים כללי לשמור תיק של חולה עשרים שנה לאחר אישפוזו או הטיפול האחרון בו. תקופה זו רחוקה מלהסתיים, אך למרות זאת בית החולים איבד את המסמכים ויש לראות בכך רשלנות ונזק ראייתי שנגרם לתובעים, אשר גורם להיפוך הנטל. היות והנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, כאמור, קיבל בית משפט את תביעת רשלנות רפואית בלידה שהגישו התובעים.

סגירת תפריט