רשלנות רפואית זה התחום שלנו
נזק במהלך צנתור

נזק במהלך צנתור

רשלנות רפואית או לא? – במהלך הצנתור נפגעה יד ימינו של המטופל ובית המשפט קבע כי לא הייתה התרשלות אלא סיבוך נפוץ אפשרי – מי צודק?

תביעת רשלנות רפואית צריכה להיתמך בחוות דעת רפואית מצד שני הצדדים שכן עילת הרשלנות צריכה להיות בהסתמך על חוות דעת של מומחה רפואי ובמידה ואחד הצדדים אינו עושה כך הרי יכול בית המשפט להכריע את הכף לטובת הצד הנתבע.

המטופל מגיע לבצע צנתור אך יוצא עם פגיעה ונכות בידו הימנית האם מגיע לו פיצוי על כך?

אבי (שם בדוי) אושפז בבית החולים לצורך צנתור בלב אך תוך כדי הניתוח אירעה תקלה במכשיר הטיפולי  אשר הובילה לחסימה בעורק ולפגיעה ביד הימנית עד כדי נכות מסוימת.

הוגשה תביעת רשלנות רפואית כנגד הצוות הרפואי ובה טען אבי התובע כי בשל הפגיעה ביד ימנית כאשר מנגד נטען על ידי בית החולים כי הטיפול שניתן היה בהתאם לסטנדרטים הרפואיים  הגבוהים ביותר ותוך מעקב של קרדיולוגים ויועץ שהינו מנתח כלי דם ולכן אין לומר כי הטיפול היה רשלני אלא סיבוך אפשרי שיכול להתרחש גם על ידי המנתח המומחה והמנוסה.

שני הצדדים הסכימו כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו בתחום של כירורגיית כלי הדם כדי שזה יקבע את מידת האחריות שיש לרופאים על הנזק והנכות שתיקבע לו והוא אכן קבע כי ישנה יש לאבי שיעור נכות של 20% בעקבות הנזק שנגרם לו.

נראה שלפי חוות הדעת של המומחה היה על בית המשפט לקבוע כי מגיע לו פיצוי שכן מדובר במומחה רפואי שהוסכם על שני הצדדים מדוע לא נקבע כך?

המומחה הרפואי קבע כי נוצרה חסימה של אספקת דם ליד ימין תוך כיד הצנתור ובשל כך נכות צמיתה אך בית המשפט למרבה התמיהה התייחס לעובדה כי המומחה לא אמר בחוות דעתו באם החסימה הייתה בשל טיפול רשלני או שמא סיכון אפשרי ולכן קיבל את טענת הצוות הרפואי לפיה הסיבוך של חסימת העורק תוך כדי הצנתור מקובל מאוד ועשוי לקרות גם אם מבצע את הניתוח הרופא המיומן והמנוסה ביותר וכך בעצם נדחתה התביעה של אבי לקבלת פיצוי שכן בית משפט השלום פסק כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי.

לכאורה קשה לקבל את תוצאת פסק הדין שכן, יתכן והיה על הצוות הרפואי לשקול צנתור בשיטה אחרת שאין בה סיכון לפגיעה ביד כמו גם לתת הסבר על הטיפול ועל הסיכונים הכרוכים בו כך שתתקבל תמונה מלאה ושלימה יותר על ההליך אותו המטופל עומד לעבור, בנוסף, באם נקבעת נכות כיצד יכול בית המשפט להשאיר את פסק הדין מבלי לקבוע פיצוי, שכן גם אם נטען כי הסיבוך אינו נבע מרשלנות עדיין היה צורך שהרופאים יגלו מידת יתר של זהירות כדי למנוע סיבוך אפשרי  שכזה.

נראה אם כן, שבמקרה כזה הדרך הטובה ביותר להתמודד מול פסק הדין הינה בהגשת ערעור שכן, קיימת תשתית עובדתית שלא באה לידי ביטוי בפסק הדין ולכן יתכן ובערעור לבית המשפט המחוזי יוכל אבי התובע להציג את הדברים בפני בית המשפט המחוזי באופן שיצביע על כי טעה בית משפט השלום בהחלטתו ויש לקובע לו פיצוי בגין הנזק והנכות שנגרמו לו. כאשר במידה וגם בית המשפט המחוזי לא יקבל את טענותיו של אבי ולא ישנה את החלטת בית משפט השלום הרי יוכל אבי להגיש בקשה לערער לפני בית המשפט העליון ושם תהיה ההחלטה אשר תהיה, פסק הדין יהיה סופי ומוחלט.

ת.א 1663/98

סגירת תפריט