רשלנות רפואית זה התחום שלנו
רשלנות רפואית בניתוח פלסטי

רשלנות רפואית בניתוח פלסטי

חוק זכויות החולה קובע כי כל רופא מטפל יעניק טיפול רפואי רק לאחר שניתנה הסכמתו מדעת של המטופל לסוג הטיפול שעליו לעבור. התוספת המצורפת לחוק אף מוסיפה וקובעת כי טיפולים רפואיים המנויים בה (ניתוחים למיניהם) כפופים לכך שההסכמה מדעת מצידו של המטופל תינתן במסמך בכתב, אשר יפרט את סיכום ההסבר שניתן למטופל אודות הטיפול.

חובה לגלות למטופל את מלוא הסיכונים

במהלך השנים, עם העליה בביקוש לביצוע ניתוחים פלסטיים, התגבשה הלכה על ידי בית המשפט, לפיה כאשר מדובר בניתוח פלסטי או כל ניתוח אחר שאף בלעדיו יכול המטופל לנהל אורח חיים נורמטיבי, יש לבצע את חובת הגילוי ביתר שאת, כך שעל הרופא אף לכלול בהסבריו התייחסות לסיכויי הצלחת הטיפול ואזהרה מסיכונים שעלול הטיפול לגרום, גם אם מדובר בסיכונים נדירים שהסבירות שיתרחשו הינה מזערית.

זאת ועוד, כאשר מדובר ברפואה פרטית, עומד למנתח אינטרס שאינו קיים ברפואה הציבורית והוא הגדלת רווחיו, בין היתר, על ידי ריבוי ניתוחים. לפיכך, חובת הגילוי שחלה עליו הינה רחבה יותר מזו החלה על רופא מנתח בבית חולים ממשלתי, למשל.

לחובת הגילוי ישנה נפקות משפטית, כלומר, במידה ומופרת חובת הגילוי טרם הניתוח, נפגמת יכולתו של המטופל להסכים באופן מושכל לניתוח המוצע לו, עובדה שעשויה להוליד לו עילת תביעת רשלנות רפואית בניתוח.

רשלנות בניתוחי חזה

מקרים שכיחים של תביעות רשלנות רפואית בניתוח פלסטי נוגעים לניתוחי חזה לנשים. לא פעם, נכשל הניתוח (למשל, בשל העובדה שהשתל לא נקלט או שהוא גורם לבעיות בריאותיות אחרות בגוף האישה) והאישה נאלצת לחזור על הניתוח שוב ושוב כדי לשפר את מצב שדיה, לעיתים ללא כל הצלחה. במצבים אלו מגישות הנשים תביעות רשלנות רפואית בניתוח בגין הנזק האסטתי והנפשי שנגרם להן. את יסוד הרשלנות הן מבססות, לרוב, על היעדר הסכמה מדעת מצידן, זאת משום שהחובה המוטלת על מנתחים פלסטיים בהקשר זה הינה מוגברת ובנוסף, כאשר מדובר בניתוח פלסטי חלה על ניתוח זה התוספת לחוק זכויות החולה, על כל הנובע מכך, כמפורט לעיל.

כאשר במסגרת תביעת רשלנות רפואית בניתוח פלסטי נוכח בית המשפט כי לא ניתנו למנותחת הסברים מספקים באופן שתוכל לשקול את מה שצפוי לה באופן סביר, ייתכן וייקבע כי הרופא מנתח לא קיבל מהמטופלת הסכמה מדעת כדין. משמעותה של החלטה מסוג זה היא שהתנהגותו של הרופא מהווה הן עוולה של תקיפה, כאמור בפקודת הרשלנות והן עוולה של רשלנות רפואית בניתוח, זאת אף אם לא מוכח קשר סיבתי בין הפרתה של חובת הגילוי על ידי הרופא לבין מתן ההסכתו של המטופל.

לאחר שיבסס בית במשפט את יסוד הרשלנות, כאמור לעיל, הוא יעבור לבחון את מידת הפיצוי שיש לפסוק למטופלת, זאת בהסתמך על שיקולי מדיניות שונים, גילה של הניזוקה ובעיקר הנכות התפקודית ו/או הנפשית שנקבעו לה בחוות הדעת שאומצו על ידי בית המשפט. לרוב, הנכות התיפקודית שתיפסק לתובעת שניזוקה כתוצאה מניתוח רשלני בשדיה, תהא קטנה מניתוחים שאינם פלסטיים, היות ומדובר בליקויים אסטתיים, שאינם תפקודיים גרידא וסביר להניח כי עיקר ניזקה יהיה נזק נפשי.

סגירת תפריט