רשלנות רפואית זה התחום שלנו
מטופלת קיבלה מינון עודף של קומדין ונותרה משותקת עקב דימום במוח

מטופלת קיבלה מינון עודף של קומדין ונותרה משותקת עקב דימום במוח

כאשר מטופל מגיע לחדר מיון ומאושפז בבית חולים הוא משוכנע כי יקבל את הטיפול המיטבי ביותר, וכי הרופאים המקצועיים בתחומם יבצעו את הבדיקות הדרושות, יאבחנו נכונה את מצבו, ולבסוף יורו על טיפול מתאים במינון ובטיב. אנו אף בטוחים כי במדינה נאורה כמו שלנו התיעוד הרפואי נעשה כמו שצריך, ובמידת הצורך נוכל להשתמש בו על מנת להתחקות אחר המהלכים הרפואיים שנעשו בעניינו. אך מה קורה כאשר מצבו של המטופל מורע בעקבות שקיבל, והוא יוצא מבית החולים משותק לאחר שהגיע עם בעיה פעוטה בהרבה? האם מהעובדה כי הרישומים שערך בית החולים הינם לקויים ולא ניתן ללמוד מהם על מהלך הטיפול הרפואי ניתן להסיק כי הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?

תהליך הגשת הערעור

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור שהגישה מטופלת אשר טענה לרשלנות רפואית כנגד בית החולים בו אושפזה וקבע כי אכן כקביעת ביהמ"ש המחוזי הרישומים הרפואיים הלקויים שנערכו ע"י ביה"ח פוגמים ביכולתה של התובעת להוכיח תביעתה, מה שמעביר את נטל הראייה לנתבעים להוכיח כי לא התרשלו. עם זאת בניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי קבע ביהמ"ש העליון כי הנתבעים לא עמדו בנטל זה, ולפיכך אחראים ברשלנות רפואית.

מדוע שותקה מרים?

מעשה במרים אשר התאשפזה בביה"ח וולפסון בחולון במרץ שנת 1988 בשל דופק שאינו סדיר וכאבים חזקים בחזה. הרופאים בדקו את מרים, והיא בין היתר טופלה באמצעות תרופה שהינה נוגדת קרישה בשם קומדין. במהלכו של אשפוזה של מרים היא לקתה באירוע מוחי שלאחריו היא נותרה משותקת בגפיה הימניים.

התביעה הטענה ומה שמסביב

מרים הגישה תביעת רשלנות רפואית לבימה"ש המחוזי כנגד משרד הבריאות השייך למדינת ישראל, בה טענה כי התרשלות הרופאים בביה"ח היא שהביאה למצבה. לטענתה האירוע המוחי ממנו סבלה נגרם כתוצאה מדימום שנבע ממינון עודף של התרופה נוגדת הקרישה קומדין.

מנגד הנתבעת הכחישה את המיוחס לה וטענה כי רבב לא דבק בהתנהלותם של הרופאים בביה"ח וולפסון, ולטענת הנתבעת האירוע המוחי בו לקתה התובעת לא נגרם בשל מינון רשלני ועודף של תרופת הקומדין, אלא בשל קריש דם ממנו סבלה התובעת שאינו קשור לטיפול שקיבלה והוביל לאוטם.

האם התובעת התחזתה למישהי אחרת?

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה. ביהמ"ש קבע כי אמנם ברישום הרפואי שנערך בעניינה של התובעת במהלך אשפוזה קיימים ליקויים וחסרים חמורים מאוד, כמו העובדה שעל חלקם של המסמכים אשר עוסקים כביכול בתובעת מופיע מספר זהות שאינו שלה, ואף לא נשמרו בתיק הרפואי צילומי סיטי, שלפי הנתבע נערכו לתובעת, מה שמעביר את הנטל לידי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, אך עם זאת, לקביעת ביהמ"ש, הנתבעת עמדה בנטל זה.

ביהמ"ש התבסס בעיקר על חוות דעת רפואית מטעם התובעת, לפיה לאור בדיקת סיטי ראשונה שנערכה לתובעת ושייכת לה נשלל דימום מוחי, ואף לאור בדיקת אקו לב שנערכה לה לאחר האירוע המוחי והדגימה קריש דם בליבה, היתה הצדקה רפואית להמשיך בטיפול בנוגד הקרישה קומדין.

הניסיון השני

התובעת הגישה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש העליון, בו טענה כי לאורם של הקשיים והפגמים הרבים בתיעוד הרפואי שנערך בביה"ח, שגוי היה להסתמך על רישום זה לצורך קביעה של ממצאים הנוגעים לטיפול אותו קיבלה בפועל בביה"ח, ולכן לא נכון היה לפסוק כי הנתבעת עמדה בנטל הראייה והוכיחה כי לא התרשלה.

התובעת אף ציינה כי הרישום הרפואי הפגום מצביע לכשעצמו על רשלנות רפואית שהתבטאה מטבע הדברים גם בטיפול שקיבלה. לטענתה המומחה מעליו התבסס ביהמ"ש התייחס לרישומים מתוך נקודת מוצא שהינם שייכים לה ונכונים, אך הנחות אלו לא הוכחו. מנגד סברה הנתבעת כי אין מקום לשנות את פסק הדין.

פסק הדין

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע כי אכן כקביעת ביהמ"ש המחוזי הליקויים הקשים המאפיינים את הרישומים הרפואיים מעוררים תמיהות רבות שלא ניתן להם הסבר סביר למרות ניסיונותיה של הנתבעת להסבירן. פגמים אלו אכן מעבירים את נטל הראייה לכתפי הנתבעת להוכיח שלא התרשלה. ביהמ"ש העליון קבע בניגוד לקביעת המחוזי כי לא הוכיחה הנתבעת היעדרה של התרשלות. ביהמ"ש קבע כי אין חולק כי במצב התרחשות אירוע מוחי בזמן בו מקבל מטופל נוגדי קרישה, חובה לבצע צילום סיטי כדי לשלול אופציה של דימום.

עם זאת הנתבעת לא הראתה כי בדיקות כאלו אכן בוצעו או מה היו תוצאותיהן. בדיקת סיטי שנערכה לתובעת ביום האירוע המוחי נעדרה מהתיק, וצילום אחר שכן נמצא בתיק, ולפיו לא נצפו סימני דימום במוח מעיד לכאורה כי האירוע המוחי לא נגרם מדימום שמקורו בקומדין לא תואם את מספר תעודת הזהות של התובעת, וחמור מכך תואר בו דימום בצד ההפוך ממנו סבלה התובעת.

בנוסף, הנתבעת אף לא הוכיחה כי מינון תרופת הקומדין שקיבלה התובעת היה נכון. מינון כזה נקבע באמצעות בדיקות הנקראת PT ו-PTT. במקרה הנוכחי לצד ערכיהן המספרים של הבדיקות הנ"ל לא הופיעה יחידת מידה, ומשכך ערכים אלו אינם בעלי ערך כלשהו. בנוסף לנוכח הפגמים ברישום אף לא ניתן לדעת מהו המינון אותו קיבלה בפועל התובעת.

לאור האמור קבע ביהמ"ש כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא היתה התרשלות בטיפולה בתובעת או כי התרשלות זו לא הביאה לנזקים.

ע"א 7766/08 מרים מיכאלי נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות

סגירת תפריט