רשלנות רפואית זה התחום שלנו
ניתוח בציפורן ברגל הוביל לצורך לכרות אצבעות ברגלו של המטופל

ניתוח בציפורן ברגל הוביל לצורך לכרות אצבעות ברגלו של המטופל

ניתוחים בציפורני הרגליים עקב דלקות, פטריות או בעיה אחרת נחשבים ניתוחים קלים יחסית, ורוב האנשים יוצאים מניתוחים אלו בריאים, וללא תקלות. עם זאת כמו בכל ניתוח תמיד יתכנו סיכונים וסיבוכים, ואי אפשר לצפות בוודאות את התוצאה הסופית. נשאלת השאלה, האם במצב בו מטופל נותח בציפורן הרגל, ובסופו של דבר נאלצו הרופאים לכרות אצבעות ברגלו עקב זיהום לאחר הניתוח, הרופאים יהיו אחראים ברשלנות רפואית?

בימ"ש השלום בת"א קיבל תביעת רשלנות רפואית של תובע שעבר ניתוח בציפורן ברגל, ובסופו של דבר לאור זיהום לאחר הניתוח נאלץ לעבור כריתה של שתיים מאצבעות רגלו, וקבע כי הנתבעים אכן התרשלו בטיפול בתובע. ביהמ"ש הדגיש כי הטיפול בתובע והמעקב הרפואי לאחר הניתוח לא תאמו סטנדרטים נאותים של זהירות, שכן בין היתר לא היתה התייחסות נאותה לתלונות התובע אודות לחץ וכאבים, וכן לא נשקל הצורך לטפל בתובע באנטיביוטיקה אחרי ניתוחו.

כיצד אובחן המטופל

מעשה בר' אשר בסופה של שנת 1999 החל לסבול מפצעים ומהפרשות מוגלתיות באצבע בוהן הגדולה בכף הרגל השמאלית. האבחון הראשוני היה כי ר' סובל מדלקת בעצם. כשנתיים לאחר מכן ר' אושפז בביה"ח הכרמל עקב הפרשה מוגלתית באצבע וכאבים. בסיכום מחלתו תועד כי הרופאים אבחנו פטריה בציפורן כולל הפרשות מסביב לה, ללא כל עדות לדלקת בעצם. ר' שוחרר לביתו עם המלצות להמשיך בטיפול האנטיביוטיקה שניתן לו.

מכיוון שבעייתו לא נפתרה ר' פנה לד"ר ל' שהינו מומחה בפודיאטריה. ד"ר ל' בדק את ר' במסגרת שירות רפואה פרטית בהדסה והמליץ לו לכרות את הציפורן וכן לכרות גוף שהינו גרמי תחת הציפורן בבוהן. בחודש יולי 2002 ר' נותח בהדסה, כאמור, ושוחרר באותו היום עם המלצות לא לדרוך על הרגל במשך שבוע, ולא לבצע החלפה של חבישת הניתוח עד מועדה של הביקורת לאחר שבוע.

הנחיות הרופא לגבי התחבושת

ר' שרגלו נחבשה לאחר הניתוח בתחבושת הדוקה אלסטית בשל דימום חריף באיזור החל לסבול מכאבים עזים ופנה לד"ר ל' בשאלה, האם ניתן להוריד את התחבושת אשר הפעילה לחץ על רגלו או למצער להרפותה, או לחילופין, האם הוא יכול לגשת לקופ"ח לצורך החלפתה. ד"ר ל' הורה לר' מפורשות שלא יגע או יחליף את התחבושת עד מועדה המקורי של הביקורת.

בחלוף השבוע הגיע ר' לביקורת, ולאחר הסרתה של התחבושת התגלו בכף רגלו מורסות ופצעים מפרישים, וד"ר ל' טיפל בהם באנטיביוטיקה. כשלושה שבועות לאחר מכן ר' אושפז בבי"ח הכרמל עקב כאבים, הפרשות מוגלתיות באיזור הבוהן הגדולה ופצע לחץ באיזור עצם המסרק בבוהן החמישית, כשהאבחנה היתה זיהום חריף. בסופו של דבר חרף טיפול באנטיביוטיקה נאלץ ר' לעבור כריתה של שתיים מאצבעות כף הרגל: הזרת שנכרתה כחודשיים לאחר מכן עם חלקה של עצם המסרק והבוהן השניה שנכרתה כשנה אחרי כן.

המטופל הגיש תביעה- מה היו טענותיו?

ר' הגיש תביעת רשלנות רפואית לבימ"ש השלום בת"א כנגד ד"ר ל' וביה"ח הדסה. בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו טען ר' כי הטיפול שהנתבעים העניקו לו מתאפיין ברשלנות רפואית אשר באה לידי ביטוי בשלושה היבטים. ראשית, אי נתינת הוראה ע"י הרופאים להפסקת הטיפול התרופתי באספירין אותו נטל, מה שהביא לדימום הקשה באיזור המנותח. שנית, היעדרה של הוראה מצד הרופאים לנטילת טיפול אנטיביוטיקה טרם ניתוחו ולאחריו, ולבסוף, העובדה כי ניתנה לו הוראה כי ימנע מפתיחתה של התחבושת או יחליפה, וזאת למרות תלונות מצידו על כאבים חריפים.

הרופאים המטפלים טוענים "לא מדובר ברשלנות רפואית"

מנגד טענו הנתבעים כי התנהלותם היתה ללא רבב. בהסתמך על חוות דעת נגדית טענו כי הסיבוך היחיד אותו ניתן לייחס לניתוחו של התובע הוא התפתחותו של פצע הלחץ באיזור הזרת שהביא לצורך לכרותה. אך עם זאת סיבוך זה הינו סיבוך שכיח שעובדת התרחשותו לאחר הניתוח אינה בהכרח מעידה על רשלנות רפואית.

מה יקבע בית המשפט?

ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה הגדול. ביהמ"ש קבע כי מהראיות עולה כי אפשרות לקיומו של זיהום או התפתחותו אחרי הניתוח כלל לא נשקלה או נבדקה כראוי ע"י הנתבעים, וזאת גם לפי חוות דעתו של המומחה מטעמם.

אי לכך לא שקלו הרופאים את הצורך לתת לתובע באנטיביוטיקה אחרי הניתוח, וזאת כדי לטפל בזיהום או למנוע את התפתחותו. אפשרות זו לא נשקלה אף למרות תלונות התובע על כאבים חריפים. ביהמ"ש קבע כי בהתנהלותם זו הנתבעים חרגו מסטנדרטים מתחייבים של זהירות, וזאת במיוחד נוכח מצבו של התובע אשר סבל כל העת מזיהומים בכף רגלו.

בנוסף קבע ביהמ"ש כי הנתבעים התרשלו אף לנוכח היעדרה של התייחסות מצידם לתלונות מצד התובע על כאבים חריפים ועזים ולחץ שהפעילה התחבושת, וכן התרשלותם באה לידי ביטוי בהוראת ד"ר ל' שהתובע לא יפנה לקופ"ח כפי שהציע עקב הלחץ. התנהגותם זו קבע ביהמ"ש לא תואמת סטנדרטים ראיים של מעקב רפואי סביר אחרי ניתוח, וזאת במיוחד לנוכח גיל התובע והעובדה כאמור כי סבל מזיהומים רבים בכף רגלו.

ביהמ"ש קבע כי גם אם יש לקבל את טענת הנתבעים כי הטכניקה בה נחבשה הרגל היוותה חלק טיפולי, הרי התיחסות שהינה נאותה לתלונות התובע על לחצים וכאבים מהתחבושת חייבה הזמנתו לביקורת מוקדם יותר, והראייה לכך שבעת הסרת התחבושת התגלה זיהום בכף הרגל.

עם זאת דחה ביהמ"ש את הטענה כי הרופאים התרשלו בכך שלא הורו לתובע להפסיק ליטול אספירין לפני ניתוחו, וקבע לא נסתרה טענת הנתבעים כי במקרים של ניתוח כריתת ציפורן לא נהוג להורות למטופל להפסיק טיפול באספירין.

לתובע נפסק פיצוי בסך 140,000 ₪.

ת"א 47821-08

סגירת תפריט