רשלנות רפואית זה התחום שלנו
הרופאים טעו בקובעם כי העובר סובל ממומים, והאם עברה הפלה מיותרת

הרופאים טעו בקובעם כי העובר סובל ממומים, והאם עברה הפלה מיותרת

כידוע כל הורה מקווה כי ילדיו יוולדו בריאים ושלמים, ולכן מרבית הנשים בהריון עוברות במהלך ההריון החל מראשיתו בדיקות שמטרתן לאתר פגמים ומומים בעובר, כדי שאם חלילה יתגלה כי העובר בעל מום קשה הן תוכלנה לבצע הפלה ולמנוע היוולדות של ילד שיסבול כל חייו. תביעות רשלנות רפואית לא מעטות עוסקות בתביעות כנגד רופאים שלא אבחנו מומים במהלך ההריון,  וכתוצאה מכך נולדו בעוולה ילדים בעלי מומים קשים. נשאלת השאלה האם במקרה הפוך, בו קבעו הרופאים כי העובר בעל מומים רבים, והברירה היחידה היא ביצוע הפלה, אך בדיעבד התברר כי הילד היה בריא ושלם, ניתן להטיל על הרופאים אחריות בגין רשלנות רפואית?

הרופאים התעקשו לעשות הפלה אך העובר היה בריא- מדוע?

מעשה בל' ומ' אשר ביקשו להביא לעולם ילד משותף, כאשר היו אלו נישואיה השניים של ל' אשר היתה כבר אם לילד. ל' עברה טיפולי פוריות קשים וכואבים אשר נמשכו כשנתיים, ולבסוף הרתה בהיותה בת 37.

בהיותה בחודש השישי להריון בחודש ספטמבר 1986 עברה ל' בדיקת מי שפיר בבית החולים מאיר, וזאת על מנת לברר את מצבו של העובר אשר בבטנה. הבדיקה נשלחה אל בית החולים בלינסון לצורך פענוחה.

כעבור כחודש, באוקטובר שנת 1986, הגיעה ל' אל בית החולים לקבלת תוצאות הבדיקה, שם נאמר לה ע"י הרופאים המטפלים כי תוצאות הבדיקה שעברה מראות כי  העובר אשר הינו ממין זכר  הינו בעל מומים רבים, והוא צפוי להיוולד ללא כל איבריו, עם חוסר בידיים ורגליים או לחילופין יוולד מונגולואיד.

הרופאים הסבירו לל' כי במצב דברים זה אין ברירה אחרת, אלא לבצע הפלה. ל' אושפזה בבית החולים לצורך ביצוע של ההפלה אשר ביצועה החל עוד בטרם עלה בידי בעלה מ' להגיע לבית החולים.

לאחר ההפלה הסתבר לל' ומ', לתדהמתם, כי העובר שנולד ונפטר לאחר חמש עשרה דקות היה בניגוד לדברי הרופאים דווקא נקבה אשר היתה לגמרי שלמה בעלת כל האיברים, ואילו היתה נולדת בזמנה כמתכונן לאחר שבועות מספר היתה ממשיכה לחיות שלמה ובריאה. לאחר מכן ניסו בני הזוג להרות בשנית במשך מספר שנים, אך התברר כי ל' אינה יכולה יותר להרות.

דבר התביעה

ל' ומ' הגישו תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית, מעסיקת בית החולים מאיר, ונגד הרופאים אשר השתתפו באירוע. לטענתם, כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים שלא ביצעו את כל הבדיקות לוודא את האבחנה המוטעית איבדו את בתם שהיתה עתידה להיוולד בריאה.

האם הרופאים צודקים? מה יפסוק בית המשפט?

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הנתבעים התרשלו קשות כלפי התובעים, וזאת כיוון שלא ביצעו לפני ביצועה של ההפלה את כל הבדיקות הדרושות כדי לוודא האם אכן ההפלה הכרחית.

בית המשפט קבע כי אפילו אדם אשר אין לו מומחיות בתחום היה מבין כי לא מפסיקים הריון, אלא רק לאחר שמבוצעות כל בדיקות הדם אשר התחייבו מהתוצאות, ובמקרה הנוכחי אף היתה הוראה בדו"ח התוצאות כי חובה לבצע בדיקות דם לבחון התקיימותן של חריגות בכרומוזומים.

בית המשפט אף הדגיש כי הנתבעים בחרו להפסיק את ההריון ללא שעמדו בפניהם מסמכים רפואיים המורים זאת, אלא, כאמור, כל שעמד בפניהם הוא תוצאותיה של בדיקת מי השפיר, לפיה על האם לבצע בדיקות דם לבחון האם קיימות חריגות בכרומוזומים.

בית המשפט ציין כי הנתבעים לא היו מומחים לגנטיקה, ואחד מהם גם בזמן עדותו התקשה לפענח את התוצאות בעצמו, ומשכך לא ברור מדוע לא נערך ייעוץ עם מומחה לגנטיקה לפני ביצועה של ההפלה. בית המשפט אף קבע כי ההתרשלות אף באה לידי ביטוי בכך שהנתבעים במקרה זה אף דחקו בתובעת להסכים לביצועה של ההפלה אף טרם עלה בידה להתייעץ עם בעלה באשר לביצועה.

בית המשפט ציין כי גם לו לא היה מדובר במצב בו ההריון הושג לאחר טיפולים כה ממושכים והיה חשוב מאוד לבני הזוג, הרי שהנתבעים הפגינו זלזול קשה הגובל ברשלנות שהינה פושעת כלפי התובעת ההרה וכלפי עוברה ופיצה כל אחד מבני הזוג בסך של 600,000 ₪ בגין נזקים שאינן ממוניים.

הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון אך ורק על גובהו של הפיצוי הנפסק. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע על דרך של פשרה כי לא מדובר בפיצויים אשר הינם בלתי סבירים, ואי לכך איון הצדקה להתערבות בגובהם.

סגירת תפריט