רשלנות רפואית זה התחום שלנו
ביה"ח לא ערך למטופל בדיקות מתאימות ולא הקפיד על טיהור מי הדיאליזה

ביה"ח לא ערך למטופל בדיקות מתאימות ולא הקפיד על טיהור מי הדיאליזה

מטופלים המגיעים לבתי חולים, לא כל שכן חולים במחלות כרוניות, סמוכים ובטוחים כי יקבלו בביה"ח את הטיפול המיטבי, הרופאים יערכו להם את כל הבדיקות, ואף הדיאליזה שיעברו תהיה מבוססת על מים שעברו טיהור וסינון. נשאלת השאלה האם במצב בו למטופל לא נערכו הבדיקות הדרושות, ומי הדיאליזה לא עברו את הטיהור והסינון הדרושים בצורה מספקת יהיה ביה"ח אחראי ברשלנות רפואית?

בימ"ש השלום בת"א קיבל תביעת רשלנות רפואית של אשתו של מטופל שנפטר אחרי שעבר בין היתר דיאליזה במים לא מטוהרים כדבעי, וקבע כי ביה"ח התרשל שכן במחלקות בהם מאושפזים חולים בעלי צרכים שהינם מיוחדים ביה"ח מחוייב בהתקנת מתקנים לטיפול במים כמו התפלה ומסנני פחם. ביהמ"ש אף קבע כי התרשלות ביה"ח באה לידי ביטוי באי עריכת בדיקות מתאימות ובאי חיבורו של המנוח אל המוניטור.

מעשה ב- ס' בעל עבר רפואי עשיר שכלל בין היתר כשל של הכליות, מחלת לב, סכרת ועוד. בחודש פברואר שנת 2004 במשך מספר ימים סבל מפצע פתוח בשוקו השמאלית, מה שהסב לו התכווצויות וכאבים עזים. הוא הובהל לביה"ח קפלן.

לאחר שנערך ייעוץ בעניינו עם רופא מומחה לכלי דם ועם אורטופד ס' אושפז לצורך קבלת טיפול באנטיביוטיקה, ואף עבר במהלך שהותו דיאליזה. יומיים אחרי הגעתו לביה"ח נפטר ס'.

התובעת: "לא נעשה דבר…"

אלמנתו הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד ביה"ח קפלן, קופ"ח כללית מפעילתו, וכן כנגד מדינת ישראל וחברת מקורות.

כנגד ביה"ח טענה התובעת בראש ובראשונה כי ביה"ח לא שמר כראוי על טיהורם של המים ששימשו לדיאליזה, והם הכילו עודפים של כלור אמינים.

התובעת טענה כי החל מתחילתו של חודש פברואר שנת 2004 מקורות המים עברו שינוי, ומסיבה בלתי ידועה הוגדלה בין היתר כמותה של האמוניה אשר הכילו המים, מה שהוביל לכמות מאוד גדולה של החומר כלור אמינים, שהגיע לרמה אשר סיכנה את חי המטופלים.

לו היו מתבצעות בדיקות כנדרש ונעשה שימוש במסננים מתאימים תוך קיומם של הוראות משרד הבריאות בנושא, המים היו מטוהרים, והנזק היה נמנע.

בנוסף טענה התובעת כנגד ביה"ח כי אף רופא לא ניגש למנוח ובדק אותו משעת אשפוזו ועד פטירתו, וחרף העובדה כי האחות במחלקה אבחנה כי מצבו הכללי הינו קשה מאוד היא בחרה שלא להזעיק למקום רופא, לא העניקה לו טיפולים כלשהם, והוא נותר ללא כל השגחה עד לקביעת מותו.

בהסתמך על מומחה מטעמה טענה התובעת כי על ביה"ח היה לבצע בדיקת דם נוספת לכל הפחות, בדיקות נוספות של חום גופו ולחץ דמו.

בנוסף טענה התובעת כי על ביה"ח היה לערוך בירור עם נפרולוג באשר למחלת הכליות הכרונית של המנוח, אך דבר לא נעשה בעניין זה. התובעת אף טענה כי התיעוד הרפואי בביה"ח הינו לקוי, ולא מכיל פירוט על הטיפול במנוח בסבבי הרופאים הן של הערב והן של הבוקר.

כנגד חברת מקורות טענה כי התרשלה בכך שלא דיווחה על השינוי בהרכבם של המים, וכנגד מדינת ישראל טענה כי מדינת ישראל לא פיקחה על קיומם של נהליה בנושא טיהור המים.

הנתבעים: "התנהלותנו היתה ללא רבב ולא התרשלו…"

ביה"ח טען כי פטירתו של ס' לא היתה בלתי צפויה, וזאת לנוכח מצבו הרפואי ומחלות הרקע מהם סבל, ביניהן סכרת, מחלות כליה ולב. ביה"ח הוסיף כי האפשרות שס' נפטר עקב החשיפה לחומר כלור אמינים אשר הכילו המים הינה בלתי סבירה, שכן האפשרות למוות עקב חשיפה פתאומית למים כאלו הינה נדירה ביותר.

מדינת ישראל טענה כי אינה קשורה לחריגות בכמותו של הכלור ולפטירתו של ס' שכן החריגה התקיימה במערכות המים הפנימיות אשר בבעלותו ובשליטתו של ביה"ח קפלן ששייך לקופ"ח כללית.

חברת מקורות טענה כי אין זה מתפקדיה לענות על צרכי מים מיוחדים של צרכנים ספציפיים, ותפקידה לספק מים לציבור ולמוסדות. בנוסף טענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלותה לנזק, ולמנוח היו שלל מחלות קשות אשר היו עשויות לגרום למותו, ומלבד זאת לא היו אירועים דומים נוספים בביה"ח עקב המים לחולי דיאליזה.

השופט: "בית החולים התרשל!"

ביהמ"ש קיבל את התביעה כנגד ביה"ח קפלן וקופ"ח כללית. ביהמ"ש קבע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ביה"ח התרשל בטיפול שהוענק למנוח.

ביהמ"ש קבע בראש ובראשונה כי ביה"ח היה חייב להקפיד על חיבור המנוח אל המוניטור, אך הוא לא עשה כן, אלא הסתפק בבדיקה בודדת אחת עת התקבל המנוח אל ביה"ח. ביהמ"ש ציין כי לו דופקו של המנוח היה נבדק כשמצבו החמיר סביר כי היה בכך להציל את חייו.

עוד קבע ביהמ"ש כי התרשלות ביה"ח אף באה לידי ביטוי באי שמירה נאותה על טיהורם של המים וציין כי הדברים מקבלים משנה תוקף, במיוחד כשמדובר בחולים כגון התובע, אשר חולים במחלות כליות כרוניות והזקוקים לטיפול דיאליזה.

ביהמ"ש אף ציין שבמחלקות בהם מאושפזים חולים בעלי צרכים מיוחדים ביה"ח חייב להתקין מתקנים של טיהור המים, כמו מרככים, מסנני פחם והתפלה. ביהמ"ש ציין כי גם בהקפדה על טיהור המים היה כדי להציל את חיי המנוח.

עם זאת דחה ביהמ"ש את התביעה כנגד מדינת ישראל וחברת מקורות וקבע כי למדינת ישראל אין שליטה על החריגות במים במערכות הפנימיות של ביה"ח, וחברת מקורות אינה מחויבת לתת מענה לצרכים מיוחדים של צרכנים אלו או אחרים. לתובעת נפסק פיצוי של כ-455,000 ₪

סגירת תפריט