רשלנות רפואית זה התחום שלנו
האם רופאים מחוייבים לנהוג ע"פ הפרקטיקה הנוהגת אצלם או הפרקטיקה הכללית?

האם רופאים מחוייבים לנהוג ע"פ הפרקטיקה הנוהגת אצלם או הפרקטיקה הכללית?

הרפואה מתקדמת, ופרקטיקות רפואיות חדשות מונהגות כל הזמן. מטבע הדברים עולה השאלה האם במצב בו הונהגה בבי"ח חולים פרקטיקה רפואית שהינה מתקדמת יותר מהקודמת מוטלת על רופאי ביה"ח חובת זהירות אשר תואמת פרקטיקה חדשה זו, או האם סבירות הטיפול שהעניקו לחולה תיבחן על פי הפרקטיקה הקודמת הישנה אשר הונהגה באותם זמנים בבתי"ח אחרים? בשאלה זו עסק ערעור בבית המשפט העליון אותו הגיש תובע שנולד עם נזקים עצביים לאחר שביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתו.

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור של תובע שנולד עם פגיעה עצבית וקבע כי נזקי התובע עם לידתו הינם תוצאה של רשלנות רפואית מצד הרופאים. ביהמ"ש הדגיש כי במצב בו בוחר ביה"ח בפרקטיקה חדשה, על הרופאים להכירה ולנהוג בהתאם אליה, ואין בעובדה כי בבתי חולים אחרים רמת טיפול נמוכה יותר כדי לפטור אותם מאחריות. בכך הפך ביהמ"ש העליון את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר דחה את תביעת הרשלנות הרפואית שהגיש התובע.

המקרה

ר' נולד בחודש אוגוסט 1974 בביה"ח תל השומר, כאשר אימו נמצאה באותה העת בשבוע השלושים ושבעה של ההריון. בעת בדיקתה בביה"ח סברו הרופאים כי העובר מצוי במצג עכוז ואישרו סברה זאת באמצעות צילום, ולכן הוגדרה הלידה כלידה בסיכון.

חמש שעות אחרי הגעה של היולדת לביה"ח התחילו צירי הלידה, והיא אף קיבלה תכשירים לזירוזה של הלידה. בסופו של דבר היא ילדה בלידה רגילה, כאשר העובר נשלף בהליך המכונה שליפה חלקית בעכוז. עם לידתו של ר' הסתבר כי הוא סובל מפגיעה עצבית, מה שהביא לשיתוק על שם ארב בגפיו העליונות. עם השנים מצבו הוטב, והוא נותר עם שיתוק שהינו חלקי בגפה בצד ימין.

התביעה בביהמ"ש המחוזי

בעקבות פגיעה זו הגיש ר' תביעת רשלנות רפואית כנגד ביה"ח תל השומר ומשרד הבריאות. א' טען כי מצג העכוז בו היה מצוי מוגדר היה כלידה בסיכון, ואי לכך נדרשה נוכחותו של רופא, שהינו בכיר, תוך חילוץ העובר בניתוח קיסרי, ולא בלידה רגילה כפי שנעשה בפועל.

התובע אף הוסיף כי גם הלידה עצמה התנהלה ברשלנות, כאשר היולדת לא נבדקה בצורה ראויה, ולא אובחן סוג מצג העכוז הספציפי בו היה שרוי.

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה וקבע כי לידתו של התובע בלידה שהינה רגילה לא היוותה חריגה מסטנדרטים של רופא שהינו סביר בנסיבות העניין, והגם שמומחה ביהמ"ש קבע כי בביה"ח שיבא הנוהג היה ביצועו של ניתוח קיסרי במצבים כאלו, הרי הנורמה הכללית היתה מחמירה פחות, ואי לכך החלטת הרופאים על ביצועה של לידה רגילה לא סטתה מהנורמות הרפואיות אשר היו נהוגות בזמן המקרה. ביהמ"ש אף דחה את הטענה כי הלידה התבצעה ברשלנות.

הערעור לביהמ"ש העליון

התובע הגיש ערעור על פסק הדין לביהמ"ש העליון, בו טען כי ביהמ"ש המחוזי טעה כאשר קבע כי הסטנדרטים הרפואיים באותה הזמן לא חייבו ביצועו של ניתוח קיסרי בנסיבות העניין, וכי למעשה זהו הסטנדרט שהיה נהוג בביה"ח שיבא באותו הזמן. סטנדרטים אלו הנטענים על ידי התובע הפכו זמן קצר לאחר המקרה לסטנדרטים מחייבים בכל בתי החולים. התובע אף טען כי ביהמ"ש אף שגה בקביעתו כי הלידה לא התאפיינה ברשלנות רפואית.

מנגד טענו הנתבעים כי אמנם אכן בשנת 1974 בביה"ח שיבא היה נהוג לבצע ניתוח קיסרי במצבים בהם מצג העובר היה מצג עכוז כמצבו של התובע בעת לידתו, אך, לדבריהם, צדק ביהמ"ש כי הסטנדרט הרפואי הכללי היה מחמיר פחות, ולפיכך לא התרשלו. בנוסף לטענתם הפרקטיקה החדשה בזמן הרלוונטי עדיין לא עוגנה בספרות, והרופאים המטפלים לא הכירו אותה כדרוש.

מה קבע ביהמ"ש העליון?

ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי במצב בו ביה"ח בוחר לנהוג על פי פרקטיקה רפואית שהינה חדשה האינפורמציה החדשה עליה מבוססת הפרקטיקה החדשה אשר אומצה חייבת לבוא לידי ביטוי עת שוקלים הרופאים את צעדיהם מהבחינה הרפואית, והעובדה שבבתי"ח אחרים רמתו של הטיפול הינה יותר נמוכה אין בה כדי להביא להענקת פטור לרופאים המטפלים משקילה יסודית ומושכלת של השלכותיו של הטיפול המוענק על ידיהם בהתאם לידע המצוי ברשותם.

ביהמ"ש אף קבע כי אין לקבל את קו הגנתם של הנתבעים, לפיו, פרקטיקה חדשה זו בנוגע לביצוע ניתוח קיסרי במצג עכוז, כפי שארע במקרה של התובע, עדיין לא עוגנה בספרות היסודית בתחום, שכן טענה זו אינה פוטרת את הרופאים מאחריות, שכן הידע המצוי אצל רופאים מומחים לא ניזון אך ורק מספרות היסוד אשר מעודכנת מדי פעם, שכן ספרים אלו לא מבטאים את ההתפתחויות שהתרחשו לאחר פרסום הספרים.

ביהמ"ש קבע כי הידע אשר מצופה מרופאים סבירים עשוי לעלות על המצוי בספרות היסודית, במצב בו המידע הנדרש ניתן היה להשיגו על ידיהם באופן סביר. אי לכך, משבחר ביה"ח להנהיג פרקטיקה חדשה יכולים היו הרופאים, ואף צריכים היו להכירה היטב ולנהוג בהתאם אליה, ומשלא עשו כן היתה בכך הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליהם והתרשלות.
ביהמ"ש הוסיף כי יתכן שתוצאת הערעור היתה שונה אילו הנתבעים היו מציגים הסברים סבירים לסטייה מהנהלים שקבע ביה"ח, אך הם לא הראו כי ההחלטה לבצע לידה רגילה לא יצרה סיכון שאינו סביר לפי הידע שהיה ברשותם בזמן הרלוונטי. ביהמ"ש אף ציין כי מהעדויות עולה כי הלידה עצמה התנהלה ברשלנות, והיולדת הושארה לבדה זמן ארוך ללא פיקוח רפואי למרות הסיכון שבלידה.

סגירת תפריט