רשלנות רפואית זה התחום שלנו
רשלנות רפואית בניתוח נוירוכירורגי

רשלנות רפואית בניתוח נוירוכירורגי

בשנת 2004, החל ציון, אז בן 56, לסבול מהפרעות זיכרון ובלבול, שבעקבותיהם הוא הגיע לנוירולוג שערך לו בדיקות והיפנה אותו לבצע בדיקות CT ו-MRI מוחי. בדיקות אלו העלו, כי ציון סובל מסיבוך של גידול בהיפופיזה, כלומר, מדימום פנימי שגרם לחסימת חדרי המוח וללחץ תוך גולגולתי על עצבי הראייה וגזע המח.

בעקבות הממצאים המדאיגים, אושפז ציון במחלקה הנוירו-כירורגית בבית חולים הדסה, והרופאים שטיפול בו תכננו לנתחו. בשלב כלשהו, ניסה ציון לצאת מבית החולים באופן חד צדדי, אך הוא נבלם על ידי הצוות הרפואי ועל ידי בנותיו, ואף קיבל תרופות הרגעה. לבסוף, לאחר ששלושה רופאים חתמו על "טופס פעולה דחופה" עבר ציון ניתוח להוצאת הגידול, כשלמרבה הצער, הוא נותר משותק בפלג גופו הימני.

מאז ששוחרר מבית החולים, שוהה ציון במוסד סיעודי, ואין כל מחלוקת שנכותו בשיעור של 100%.

כנגד בית החולים הוגשה תביעה נזיקין בגין רשלנות רפואית בשמו של ציון, בטענה, כי הוא נותח בהיעדר הסכמה מצידו ומצד בני משפחתו, ומבלי שנמסר להם על הסכנות הכרוכות בניתוח כמו גם על אפשרויות טיפול חלופיות. בנוסף, נטען בתביעה, כי בעוד שלבני המשפחה נמסר שהמנתח יהיה פרופ' בכיר, ואילו בפועל בוצע הניתוח על ידי שני מתמחים.

מנגד, נטען בכתב ההגנה של בית החולים, כי בשל מצבו הקוגניטיבי הבעייתי של ציון, לא ניתן היה לקבל את הסכמתו לביצוע הניתוח, ומאחר ומדובר היה בניתוח שהיה לבצעו באופן דחוף, הסכמתם של שלושת הרופאים מהווה תחליף ראוי, וזאת בהתאם לנדרש על פי דין. עוד נטען, כי כל המידע הרלוונטי נמסר לבני המשפחה בטרם הניתוח, ובכל מקרה לא הייתה כל רשלנות רפואית בביצוע הניתוח, שכן הניתוח בוצע על ידי הפרופ'.

בית המשפט בחן האם מצבו הבריאותי של ציון אכן הצריך ניתוח מיידי, דבר המצדיק הסתפקות בחתימתם של שלושה רופאים, ומסקנתו הייתה, שבעניין זה הצדק עם טענות בית החולים,שכן מאחר ולציון נשקפה סכנה מיידית וחמורה שחייבה לבצע ניתוח באופן דחוף, הכרעת הרופאים לנתחו באופן מיידי, איננה נכנסת לגדר של רשלנות רפואית, כי אם מהווה את הפעולה הנכונה לבצע מבחינה רפואית.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את השאלה מי ביצע את עיקר הניתוח, האם היו אלה המתמחים כטענת התביעה, או שמא הפרופ', כטענת בית החולים.

מאחר ועל דו"ח הניתוח חתמו המתמחים, נטל ההוכחה עבר לכתפי בית החולים, אך הוא לא עמד בנטל, ועל כן הכריע בית המשפט, כי יש להניח שאכן שני המתמחים הם שניתחו את ציון. עוד הוסיף בית המשפט, כי בנסיבות העניין רופא בכיר היה צריך לבצע את הניתוח, והעובדה שלא כך היה, מהווה רשלנות רפואית מצד בית בחולים, ועליו לשאת בנזקים שנגרמו לציון ולבני משפחתו.

בית המשפט מצא, כי לציון ולבני משפחתו נגרמו נזקים קשים ביותר, ופסק להם פיצויים בסכום של כ-3 מליון ₪.

תא (י-ם) 8067/06

סגירת תפריט